<h1>העיטור הלכ' תפילין ח"א</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ופירש"י ורבוותא קלף ודוכסוסטות דכשרה ה"מ במעובד והכי מוכח מדגרסינן במגילה (י"ט.) על הדפתרא עד שיכתבנה על הספר ובדיו, דיליף כתיבה כתיבה כתיב הכא ויכתוב וכתיב התם ואני כותב על הספר בדיו, הלכך במזוזה נמי דיליף (מנחות ל"ד.) כתיבה כתיבה על הדפתרא נמי פסולה. וקלף ודוכסוסטות דאיתמר בגמרא בעי קמיח ועפוץ. ומסתברא דעפוץ לאו דווקא אלא עיבוד דומיא דעפוץ ומנהגם לעבד בעפצים ובכמה מקומות מעבדין בהם עכשיו ועבוד שלנו יפה כמותן. והיינו דאמרינן (מנחות ל"א:) בס"ת שלא יתפור ואוקמי דלא עפיצן דכל שיש בו עיבוד אחר אלא שאין העור רך כעיבוד העפצים אין התפירה יפה בו. וכתב רבינו שרירא הא דאמרינן (ב"ב י"ד:) גבי ס"ת "בקלף איני יודע" טעה בו אדם גדול שאמר (הוא דלא דייק) [כי הוא וד"ק] ולא הוא אלא (דייק) [וד"ק] בלשון חכמים (זיפא דלא מליח ודלא קמיח, ודפתרא דמליח ודלא קמיח) [חיפא, דמליח ודלא קמיח ודלא עפיץ ודפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ] איקרי קלף. וק"ל הא מגילה פסולה על הדפתרא דילפינן כתיבה [כתיבה] ובתפלין ובמזוזה נמי ליפסול, ועוד הא דאמרינן ג' עורות הם וקחשיב דפתרא ושיעורו כדי לכתוב את הגט ואי דפתרא היינו קלף הא אמרינן קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפלין אלא לאו ש"מ דקלף לאו היינו דפתרא אלא כדפי' דקמיח ועפיץ וכ"כ רש"י ז"ל במס' גיטין (כ"ב.) דקלף קמיח ועפיץ וג' עורות הן וקלף לא איקרי עור. ומיהו ק"ל מ"ט קריוה רבנן עור דקתני (מנחות ל"ד:) כותבין על ד' עורות ומניחין הד' בעור אחר דהא ג' עורות הן ולא ד' (ונימא ג' עורות הן) וצ"ע.
<h2>דף מה:</h2>
ת"ר ציפן זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסול עור בהמה טהורה כשר אעפ"י שלא עבדן לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה עד שיעבדם לשמן. ומסתברא קי"ל כרשב"ג, דאביי ורבא דפליגי בהזמנה בפלוגתא דר"ג ורבנן קמיפלגי, כדאיתא בסנהדרין (מ"ח:) דאביי אמר הזמנה מילתא בהאורג בגד למת ובתפלין נמי דאם אזמניה אע"ג דלא צר ביה אסור למיצררי [ביה] פשיטי דאמר כת"ק דאמר (ע"ג) עור בהמה טהורה אעפ"י שלא עבדן לשמן כשרה ש"מ מדאזמניה לעור לתפלין זמני' מילתא (הוא) [ורבא] דאמר כרשב"ג דאמר אע"ג דאזמניה בעי' עד דעביד מעשה בגופייהו דהיינו עבדן לשמן וקי"ל כרבא הלכך בעי עיבוד לשמן כרשב"ג, וההוא דאתא לקמי' דר' אבוהו (גטין נ"ד:) ואמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילים שלו לא עבדתים לשמן כו' ש"מ עבוד לשמן בעיא. למר רב כהן צדק כולהו רבנן לא עבדי תפלין אלא אקלף מעובד ועור (הדפים) [הדפוס] שבו הבתים בעי נמי עיבוד לשמן. ורש"י מפרש פלוגתא דאביי ורבא אליבא דתנאי איפכא דרבא ס"ל כת"ק דלא בעי' עיבוד לשמן. ואנן כתבי' מאי דס"ל דכתיבא ועיבוד בעיא לשמן ע"י ישראל או ע"י א"י שיעבדן לשמן.
